חרדה היא חוויה המוכרת לכולנו, ידועה כתופעה נורמלית, אוניברסלית, המשותפת לבני אדם ואף לבעלי חיים. טבעי כי נחווה אותה במצבים ספציפיים, כמו לקראת ראיון קבלה מכריע, בנסיעה ברכבת הרים בלונה פארק, כאשר כלב "עצבני" פונה לעברנו בנביחות רמות, ועוד.
בדרך כלל לאחר כמה דקות או שעות, נשוב לתפקוד רגיל משוחררים מהחרדה שאחזה בנו.
חרדה מוכללת
חרדה מוכללת לעומת זאת, מאופיינת בתחושה מתמשכת של חשש, דאגה, חוסר שקט פנימי, מתח ולחץ, ברמות משתנות, לאורך חודשים ושנים. מלווה לרוב בסימפטומים פיסיולוגיים שונים, כמו קשיים בשינה, קשיי ריכוז, חולשה, עייפות, תחושת חנק, דופק מהיר, מתח נפשי וגופני, כאבי בטן וכו'.
אדם הסובל מחרדה מוכללת עסוק כל העת בשאלות "מה יקרה? איך אתפקד? האם אצליח?" לרוב הציפייה היא בכיוון פסימי, "אני מפחד שהלחץ יכשיל אותי" ולא פעם מדובר בנבואה שמגשימה את עצמה. על כן, קיימת, לעיתים, נטייה להצטמצם ולהימנע מהתמודדות ומביצוע משימות שגרתיות וכאלה הנתפסות כמאתגרות מדי.
הגורמים להפרעת חרדה מוכללת
הגורמים להפרעה אינם ידועים בוודאות, ההנחה הרווחת היא כי מדובר בשילוב של גורמים פסיכוסוציאליים וביולוגיים – גנטיים (הקשורים לחוסר איזון של מרכיבים כימיים במוח, כמו סרוטונין, נוראפינפרין, אצטילכולין וגלוטמט).
השפעה אפשרית מיוחסת לחוויות והתנסויות שעוברות על אדם בשנות ילדותו ובמהלך חייו כבוגר.
ילד שגדל באווירה מגוננת של דאגה וחרדת יתר/ באווירה מתוחה ותוקפנית/ חווה גירושין/ אובדן/ מחלה של אחד מבני המשפחה, או ספג התנכלויות והחרמות מצד תלמידים וכו'. עלול, לעתים, לפתח רגישות יתר, חוסר בטחון, תלותיות רבה, הערכה עצמית נמוכה ותחושת חוסר יכולת. אלה, עלולים לגרום לעתים, להתפתחות של קווים חרדתיים באישיות, כולל הפרעת חרדה מוכללת.
בגילאים בוגרים יותר, חשיפה לאירוע טראומתי, כמו תאונת דרכים, פיגוע, בעיות רפואיות, אירוע אלים, גירושין, אובדן וכו' עלולים לגרום להפרה של האיזון הפנימי, לערעור תחושת הביטחון והיציבות, וכתוצאה מכך תיתכן, לעיתים, התפתחות הדרגתית של הפרעת חרדה מוכללת.
שיטות הטיפול בחרדה כללית (מוכללת) במכון רעות
בחרדה ספציפית, ניתן להסתפק, לרוב, בטיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר מועד, המתמקד בהקניית כישורים לזיהוי מחשבות והתנהגויות שליליות ובהחלפתן במחשבות והתנהגויות חיוביות, ובמקביל לימוד השימוש בטכניקות של הרפיה לסוגיהן, שכנוע עצמי, דמיון מודרך וכו', הידועות באפקטיביות שלהן. ואולם, בחרדה מוכללת בה קיימת השפעה ניכרת למרכיבים אישיותיים–נפשיים, כמו גם לסימפטומים הפיסיולוגיים התכופים, אשר מציקים ולפעמים מפחידים, "מה קורה לי – אני מרגיש קצת חנק בגרון", "מרגיש פיק ברכיים, עוד רגע אני מתעלף", או פניה לחדר מיון עקב כאבים בחזה, אשר מתבררת פעמים רבות כסימפטום חרדתי ולא בהכרח כשל לבבי.
בכל פניה המאובחנת כחרדה מוכללת נבחנת אופייה, ומידת חומרתה. מדובר בטיפול מקיף ומורכב יותר. לרוב, מומלצת על ידנו הגישה המשלבת טיפול דינאמי (לעיתים קצר מועד) בשילוב אלמנטים מהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) הכולל טכניקות שונות להרפיה ושליטה עצמית.
משך הטיפול נע בין 20 מפגשים ועד לשנה, לעיתים אף יותר. אורכו של הטיפול נגזר מאופי הקשיים ומורכבותם.
טיפול תרופתי
קיימים מקרים בהם מומלץ לשלב בטיפול הפסיכותרפויתי גם טיפול תרופתי, אנטי חרדתי, אשר מביא לרוב להקלה המסייעת ליעילות הטיפול הפסיכותרפויתי. במהלך הטיפול ניתן לשקול הפחתה הדרגתית במינון התרופתי, ולעתים אף להפסיקו.
המלצות נוספות
שינויים בסגנון החיים עשויים אף הם להביא להקלה מסוימת.
- פעילות גופנית – עשויה להביא לתחושת הרפיה והקלה, הפעילות הגופנית משחררת במוחנו חומרים כימיים (כמו אנדרופין) בעלי השפעה מרגיעה המקלה על חרדה.
- טכניקות הרפיה – דמיון מודרך, שכנוע עצמי, יוגה, מדיטציה וכו', מביאים לרוב להפחתה במתח הפנימי ולחוויה חיובית של שליטה עצמית.
- שינויים בהרגלי אכילה ושתייה – הפחתה בצריכת אלכוהול וקפאין, אשר עלולים להחמיר את תחושת החרדה.
- שינויי מסגרת – לעיתים, שינוי מקום עבודה, מקצוע, מגורים וכו' עשויים גם הם להביא להקלה, במידה והם מקור לתסכול רב, מתח ולחץ.
