המונח פסיכיאטר הפחיד והרתיע רבים לאורך השנים. הזדקקות לפסיכיאטר התקבלה כ"אישור" לכך שהפונה "פסיכי", "משוגע". עם השנים, גברה המודעות באשר למקומו ותפקידו של הטיפול הפסיכיאטרי. בתקופתנו, האדם נדרש להתמודד במספר מישורים בד בבד, תוך לחץ רב לעמוד בציפיות של הסביבה ושל עצמו; הדרישות הגבוהות בעבודה, לימודים, משפחה, ילדים, משכנתא, בילויים וכו'.
עמידה במשימות הרבות דורשת כוחות רבים. אין זה מפתיע לכן כי רבים מפתחים תסמיני דיכאון וחרדה, ביטוי לעייפות, למותשות, ולחשש שלא יעמדו בקצב החיים הנדרש מהם.
על כן, ידי הפסיכיאטרים עמוסות עבודה כיום. הדרישה מהפסיכיאטר בד"כ מסתכמת בבקשה לכדור "טוב" להפחתת תסמיני החרדה או הדיכאון, או שניהם יחד. תפקידו של הפסיכיאטר לתת מענה לשני סוגים של פונים: פניות על רקע קשיים בתפקוד השגרתי היום יומי. לעיתים יפנה האדם ראשית לטיפול פסיכולוגי ואפשר שבמהלכו יעלה הצורך בליווי תרופתי מתאים, ולעיתים יפנה ישר לפסיכיאטר לפתרון "קל" יותר של קבלת תרופות, להקלת הלחצים, החרדה או הדיכאון.
פניות אחרות ייתכנו על רקע חמור יותר, למשל דיכאון קליני, המשבש את היכולת לתפקד, המותשות, חוסר העניין והתקווה גורמים להימנעות מעשייה, אם בעבודה, במשפחה, חברים וכו'. סוג נוסף של פניות הן על רקע ליקוי בשיפוט ובביקורת המציאות הקשור למחלת נפש, כמו סכיזופרניה. במקרים מסוג זה, הטיפול הפסיכיאטרי – תרופתי הנו הכרחי לשם איזון המצב.
חשוב להדגיש כי האישור למתן תרופות נתון בידי הרופא – הפסיכיאטר. לפסיכולוג אין אישור להעניק טיפול תרופתי כלשהו. כיום כבר ידוע כי לטיפול פסיכיאטרי ישנה חשיבות רבה ומקום לגיטימי, הן כטיפול מלווה לטיפול פסיכולוגי, והן כטיפול בפני עצמו. לכן, הטיפול במכון מאפשר לתת מענה מיטיבי, בין השאר, משום הימצאותה של פסיכיאטרית המכון כחלק בלתי נפרד מהצוות.
